החלטה בתיק ת"א 1099-09

1. בפני בקשה להתיר לתובעים להביא עדויות הזמה בהתאם לתקנה 158 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").

הבקשה הוגשה על ידי קטין והוריו (התובעים) כנגד שירותי בריאות כללית - המרכז הרפואי סורוקה (הנתבעת).

העובדות הצריכות לעניין

2. התובעים הגישו כנגד הנתבעת תביעה בגין ניהול רשלני של לידת הקטין, אשר כתוצאה מכך נולד הקטין כשהוא סובל משיתוק מוחין ומנזק נוירולוגי וקוגנטיבי קשה, והינו בעל נכות בשיעור של 100%.

הנתבעים כופרים בחבותם ובטענות המופנות כלפיהם בכתב התביעה ולדבריהם אין כל קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של הקטין לבין ניהול הלידה, ובין היתר הם סומכים את טענתם על תוצאות בדיקת הגזים בדם הטבורי שנערכה לקטין לאחר לידתו, תוצאות המעידות על ערכים תקינים של חמצן בדם במועד הלידה, עובדה המובילה למסקנה שהקטין לא היה במצוקה בחייו העובריים, עובר ללידתו.

התובעים טענו כנגד אמינותה של בדיקת הגזים בדם שנערכה לקטין מיד עם לידתו, כפי שציין המומחה מטעמם פרופ' להט, אשר הסיק מהכיתוב על גבי פלט התוצאה, כי התוצאה שגוייה בשל נטילת דגימת דם בכמות בלתי מספקת.

לעומת זאת טוענים מומחי הנתבעת, כי הפלטים, דוגמת פלט הבדיקה, שנערכה לקטין עם לידתו הינם פלטים סטנדרטיים המוצאים על ידי המכשיר הייעודי לביצוע בדיקות אלו, ואילו אכן מדובר היה בדגימת דם בכמות בלתי מספקת, או לא ניתן היה להפיק תוצאה, כי אז לא היה המכשיר מנפיק פלט תוצאה, כי אם הודעת שגיאה בלבד, דבר שלא קרה במקרה אשר בפני, שכן המכשיר הנפיק תוצאה, למרות הכיתוב בדבר קיומה של הודעת שגיאה.

3. בתיק זה נשמעה והסתיימה שמיעת הראיות, ולאחר סיומן הוגשה הבקשה דנן בתאריך 16/12/12 - היא הבקשה אשר בפני.

טענות המבקשים

4. המבקשים מודים, כי המשיבה הפנתה לתוצאת התקינות של בדיקת הגזים בדם הטבורי שנעשתה לקטין מיד עם לידתו, כבר בתצהירים ובחוות הדעת מטעמה, אלא שלדבריהם לא התייחסו לעניין זה בחוות הדעת המשלימות שהוגשו מטעם הנתבעת. (??)

ב"כ המבקשים טוען, כי פנה טלפונית לעובד המעבדה הרלבנטי במעבדת בית החולים של הנתבעת וכן ליבואן המכשיר, אשר באמצעותו מופקות תוצאות של דגימות הדם הנלקחות לצורך בדיקת רמת הגזים בדמו של היילוד, ושניהם אמור לו, כי אין להסתמך על תוצאות הבדיקה, כפי שהתקבלה בעניינו של הקטין וכי יש לבצע בדיקה חוזרת (הצהרה, שהינה בלתי מדוייקת בלשון המעטה). עוד טוען ב"כ המבקשים, כי משהציג עצמו בפני אותם אנשים כב"כ התובעים בתיק זה, נותק עימם המגע (ראו תצהירו של עו"ד פנר).

נוכח האמור הוגשה הבקשה האמורה להתיר לתובעים להביא עדויות הזמה באשר לתקינותה של בדיקת הגזים בדם שנערכה לקטין עם לידתו.

5. המשיבה מתנגדת למבוקש מכל וכל ומפנה להוראות תקנה 158 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, המסדירות את אופן וסדר הגשת הראיות.

המשיבה אף מבהירה את ההבדל שבין עדות הזמנה שמטרתה לפגוע במהימנות העדים, לבין עדות מפריכה, שמטרתה לסתור את תוכן העדות, כאשר ברור לדבריה, כי במקרה זה מבקשים התובעים להפריך את תוכן עדות עדי הנתבעת ומומחיה, דבר שהיה עליהם לעשות במהלך חקירתם, ולא נעשה על ידם.

עוד טוענת המשיבה, כי אם סברו התובעים, כי האינפורמציה בהתייחס לחוסר תקינותה הלכאורית של בדיקת הגזים בדם שנעשתה לקטין מיד עם לידתו הינה משמעותית לניהול המשפט, היה עליהם להביא ראיות לכך במסגרת ראיותיהם, או לזמן את האנשים המוסמכים למתן עדות מטעמם. התובעים לא עשו דבר בכל אלה, ולא יתכן לאפשר להם לערוך מקצה שיפורים של טענותיהם בתום שמיעת הראיות ועל סף מתן פסק הדין בתיק.

זאת ועוד. המשיבה מפנה לחוות הדעת המקורית והמשלימה של פרופ' שנפלד - המומחה מטעם התובעים -  אשר ציין בבהירות, כי אינו כופר באמינות תוצאות בדיקת הגזים הטבוריים, אלא שלשיטתו אין מדובר כלל בבדיקת גזים טבוריים, אלא בבדיקת דם שנלקחה מהקטין עם הגעתו למחלקת ילודים ופגים (סע' 11 לתגובה), טענה שפרופ' שנפלד חזר בו ממנה במהלך חקירתו בבית המשפט ואף הודה, כי לנוכח המסמכים שהוצגו בפניו, מדובר בבדיקת PH, שבוצעה בחדר הלידה.

עוד טוענת המשיבה, כי ההתייחסות היחידה לאמינות תוצאות בדיקת הגזים בדם היילוד נמצאה בחוות דעתו של פרופ' להט, אולם לדבריהם "אין בה יותר מאשר סברה, או אמירה סתמית, לא יכולה להרים את הנטל המוטל על התובעים להוכיח, כי תוצאות בדיקת הגזים הטבוריים אינן אמינות" (סע' 14 לתגובה), מה עוד שתצהירי הרופאים מטעמה הוגשה כבר בתאריך 27/9/11 ובמסגרת עדותם בבית המשפט בתאריך 5/12/12 לא נחקרו כלל בעניין זה.

6. בתשובתם טוענים התובעים באופן תמוה מאד, כי מלכתחילה "לא היה מוטל עליהם כל נטל להוכיח, כי תוצאות בדיקת הגזים אינן אמינות, שכן הדבר עולה באופן ברור מתוצאות הבדיקה בהן מופיע סימן שאלה ליד כל הערכים ובתחתית הבדיקה מופיעה הערה ERRORS DETECTED ". (סע' 1 לתשובה), ומשכך, די אם המומחה מטעמם קבע, כי תוצאות הבדיקה אינן אמינות, על מנת להעביר את הנטל לכתפי התובעת להוכיח אחרת.

עוד טוענים התובעים, כי הצורך בהגשת ראיות הזמה לא בא לעולם, אלא לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית של הרופאים מטעם הנתבעת (אשר הוגשו כאמור בתאריך 17/9/11...), ומכל מקום אין לייחס משקל כלשהו לעובדה שרופאי הנתבעת לא נחקרו על אמירותיהם בתצהיר לגבי אמינות בדיקת הגזים בדם הטבורי וממילא אין באי חקירה זו כדי להסכים לאמור, והם מפנים בעניין זה לפרוטוקול מתאריך 5/12/13 שורות 12-2.